שיינה ניסלסון

שיינה ניסלסון לוריא (הייתה ידועה גם בשמות משפחתה הקודמים: ארמרמן ולייזר) (1915-1964) הייתה יהודיה מריגה.

ילדותה

שיינה נולדה כבת הזקונים של גיטל לבית אבלסון (1869-1941) ויוסף אליהו ניסלסון (1871-1923) בריגה, בירת לטביה. היא נקראה על שם אחות אמה ודודתה, שיינה אבלסון שנפטרה בצעירותה.

כשהייתה בת 8 איבדה את אביה, יוסף אליהו ניסלסון. אמה גיטל ואחיה מאנה היו עסוקים בעבודה בעסק המשפחתי. כבר בגיל צעיר, עבדה שיינה יחד עם שתי אחיותייה, שרה ואיידה בחנות הסידקית שלהן. היא גם הייתה שחקנית ונודעה בקרב הרווקים של ריגה בשל יופייה.

נישואיה של שיינה והפיכתה לאמא

כשהייתה בת 17, נישאה שיינה לאהבת נעוריה, פסח ארמרמן שהיה יליד פרידריכשטט. שיינה הייתה הראשונה שנישאה מבין אחיה על אף שהייתה בת הזקונים במשפחה. כעבור שנתיים נולדה בתם אלה. הנישואין לא החזיקו זמן רב ושיינה ופסח התגרשו, דבר שהיה נדיר בזמנים ההם. שיינה התגוררה יחד עם אמה גיטל ובתה אלה לאחר הגירושים.

אמה, גיטל ניסלסון פחדה שהגירושים ימנעו משיינה להינשא בשנית, אבל פחדים אלה התבדו כששינה הכירה את סימן לייזר,יליד מיטאו. חלף זמן לא רב והשניים נישאו בסוף 1938 ונולדו להם שתי בנות. שיינה והבנות התגוררו גם במיטאו וגם בריגה.

בתה הבכורה של שיינה, אלה, נשארה להתגורר בריגה עם גיטל ניסלסון, אמה של שיינה. גיטל ניסלסון, שכבר עבדה פחות בעסק המשפחתי, הקדישה את מרבית זמנה הפנוי לנכדים.

מלחמת העולם השניה

כשהחלה המלחמה, סימון גוייס לצבא האדום. שיינה ושתי בנותיה עם סימון מצאו את עצמן בגטו ריגה. ריבה לייזר, בתם הקטנה של שיינה וסימון חלתה ונפטרה בהיותה בת כמה חודשים בלבד. שיינה ובתה האמצעית, פרידה, הצליחו להימלט מהגטו והגיעו לקזחסטן כשהן לא יידעו דבר על בני המשפחה שנותרו מאחור. עוד בזמן המלחמה קיבלה שיינה מברק מהצבא האדום שסימון נהרג בקרב לא רחוק ממוסקבה. כמו כן, כתה הבכורה של שיינה מנישואיה הראשונים, נספתה אף היא בגטו.

לאחר המלחמה

עם סיום המלחמה שיינה חזרה לריגה, נישאה לאברהם לוריא, והביאה איתו עוד שני ילדים. אף אחד אחר מבני משפחתה פרט לגיסה, יצחק אדלר וגיסתה, טובה מילשטיין לא התגורר בריגה לאחר המלחמה. שיינה התגוררה בסמיכות לגיסה וגיסתה, אך מעולם לא פגשה אותם ולא ידעה שהם בעצם שרדו את המלחמה. בתה התינוקת שנולדה לאחר המלחמה, טובה לוריא, נפטרה בשנתה בגיל חודש וחצי. הרבה טרגדיות עברה שיינה בחיים, אבל היא שמרה על האבל שלה פרטי וחלקה את כאבה עם אלוהים כפי שמעידים כל אוהביה.

שיינה נפטרה בגיל 49, בשנת 1964, לאחר שלקתה בשטף דם מסיבי במוח וסבלה מאי ספיקת כליות. היא קבורה בבית העלמין שמרלי, בעיר ריגה. בפטירתה הותירה אחריה שיינה את משפחתה בריגה - בעל, ילדים ונכדים.

לאחר פטירתה של שיינה, קיוותה גיסתה שהתגוררה באמסטרדם, לאה יול שהמשפחה תעבור לאמסטרדם, דבר שלא יצא אל הפועל בסוף. שיינה גם לא ידעה שאחיו של אברהם, איסר לוריא, שרד את המלחמה.

הורים, אח ואחיות

יוסף אליהו ניסלסון - יליד 1871, אביה של שיינה. נולד בפרידריכשטט כבנם הבכור של שרה לבית קאן והירש ניסלסון. היה סוחר. בשנת 1899 נשא את גיטל לאישה וביחד הם ניהלו את בית ההלוויות שהקימו עד לפטירתו בשנת 1923.
גיטל ניסלסון לבית יבלסון - ילידת 1869, אמה של שיינה. נולדה בדווינסק, כבתם הבכורה מתוך תשעה ילדים, של שולם וגולדה יבלסון. הייתה עמוד התווך של כל המשפחה ושל רבים בקהילה היהודית לאחר פטירת בעלה בשנת 1923 כאשר המשיכה לנהל את בית הלוויות עד פרוץ המלחמה.
מאנה ניסלסון - יליד 1900, היה הבן הבכור במשפחה והאח היחיד של שיינה. נישא לרייצה והם הביאו ביחד שלושה ילדים. מאנה נשלח למחנות עבודה בזמן מלחמת העולם השניה.
רוזה ניסלסון היס - ילידת 1902, הייתה הבת השניה של המשפחה. נישאה לראובן היס ונולדה להם בת - בסיה גולדה. רוזה, ראובן ובסיה גולדה היס הוצאו להורג בגטו ריגה בסוף נובמבר 1941.
איידה ניסלסון - ילידת 1906, הבת השלישית במשפחה. לא נישאה מעולם ולא נולדו לה צאצאים. בזמן מלחמת העולם השנייה עברה כמה מחנות.
שרה ניסלסון - ילידת 1908 והבת הרביעית במשפחה. לא נישאה מעולם ולא נותרו לה צאצאים, היא נקראה על שם סבתה מצד אביה, שרה ניסלסון לבית קאן.
חוה ניסלסון אדלר - ילידת 1910 והבת החמישית במשפחה. התחתנה עם יצחק אדלר ונולדו להם שני ילדים. חוה הוצאה להורג בגטו ריגה, יחד עם אחת מבנותיה, בסוף נובמבר 1941.

דימיון משפחתי

בני משפחת ניסלסון, דומים מאוד זה לזה מבחינה חיצונית, שיינה כמעט והייתה זהה לבת דודתה מניו יורק, אוולין ניסלסון, ואילו אחותה של שיינה איידה ניסלסון, הייתה זהה לחלוטין לרות ניסלסון, אחותה של אוולין.