שלחו מייל ל- emailwikigenia@gmail.com כדי להירשם לאתר כדי לערוך

משפחת סאגיס

מתוך ויקיגניה, המיזם הגנאלוגי העברי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבני משפחת סאגיס מצפת, במאות ה-16-17:

שושלת רבנים מפוארת שחיה בארץ, מגרוש ספרד (1492) במשך כמאה וחמישים שנה בצפת בתקופת הפריחה הגדולה ביותר שלה, כששימשה כמרכז העולמי לתורה ולקבלה.עליה כותב מר"ן ר' יוסף קארו בספרו (אבקת רוכל ): "בזמן הזה הנה בית דין העיר הזאת (צפת י.ש.) מומחה לרבים, וגדול בחכמה ובמניין, מכל המקומות ששמענו שמעם ומארבע כנפות הארץ יריצו להם שאלותיהם. ואחרי דברי תשובתם לא ישובו. וכיוון שכן, דין בי"ד הגדול יש להם".

התברר לי כי רבני המשפחה ששמותיהם הועברו לבני בניהם עד היום (אברהם, יוסף, משה ועוד) לפי אותו סדר בדיוק, ישבו בראשי הישיבות המפורסמות של צפת, לצד חבריהם גדולי הדור והדורות הבאים: ר' יוסף טאייטציק, ר' יעקב בירב מחדש הסמיכה, ר' יוסף קארו, ר' יצחק לוריא (האר"י הקדוש), ר' משה מטראני (המבי"ט), ר' משה קורדובירו (הרמ"ק), ר' משה אלשיך (האלשיך הקדוש), ר' דוד בן זמרא (הרדב"ז), ר' שלמה אלקבץ (בעל המזמור "לכה דודי"), ר' משה גאלנטי ועוד. רבני המשפחה, שחלקם עמדו בראשי ישיבות בצפת, היו חברים בהרכבי בתי הדין של צפת, באותם ימים שבהם ישבו אתם הרבנים המפורסמים הנ"ל, ואחרים. לצערי הם לא נתפרסמו כחבריהם. הסיבה לכך הינה כפי הנראה, בשל העובדה שמרבית הספרים או המאמרים שחיברו, לא נדפסו (פרט לשניים ולמספר כתבי יד, בספריות בעולם) וכנראה גם לא נשמרו, בניגוד לחבריהם שקרויים לא אחת ע"ש ספריהם.

על גדלותם בתורה, צניעותם וכד', למדים אנו מדברי חבריהם ותלמידיהם. בספרי השו"תים (שאלות ותשובות) שכתבו גדולי הרבנים באותה תקופה, מופיעים רבני המשפחה ב - 111 מקומות (עפ"י שו"ת בר אילן) ובמיוחד: ר' יוסף, ר' שלמה בנו, ר' משה (בנו של ר' שלמה ונכדו של ר' יוסף) ור' אברהם. שם משפחתנו המקורי "סאגיס" (או כפי שהוא מופיע בספרים: סגיס, סאגיש, סגיש, סאגיס, שאגיס, שגיש וכיום שא-נס, אותו עיברת סבי, הרב נסים יוסף ז"ל ראה אודותיו בערכו, ניתן כפי הנראה (וכפי שמסר לי אבי ז"ל) על שם עיר, בצפון ספרד - סאגיס וכפי שמופיע בספרו של שטיינשניידר ( קטלוג גדולי היהודים, לשטיינשניידר, עמ' 1521). על ר' יוסף סאגיס (Sages) וכן ע"פ עדותם של החוקרים וההיסטוריונים קונפורטי ואזולאי. ד"ר אברהם דוד בספרו "עלייה והתיישבות בא"י במאה הט"ז"( ירושלים תשנ"ג,עמ' 17). כותב ע"כ: "יתכן שמשפחת סאגיש שאחדים מבניה נמנו עם חכמי צפת במאות הט"ז והי"ז, מוצאה מן העיר Sagres שבפורטוגל".

ע"פ שמה וע"פ עדויות כתובות אחרות (וגם ע"פ מסורת משפחתנו) מדובר על עיר בצפון ספרד. לדברי אבי ז"ל, היא הופיעה באטלס ז'בוטינסקי, אך שם לא מצאתי אותה (ראה לדוגמא באטלס Regional of the World, מאת John Bartholomen).

בתקופת הזוהר של צפת שנמשכה כ- 100 שנה (1530-1630), היו בצפת ( מתוך תעודות של ר' שלמה אמריליו - ועוד) כ 25 בתי כנסיות, 32 ישיבות, 15 מלמדים, חברות מירון, 120 עניים בהקדש, חברות וארגונים שונים, כמו "ביקור חולים", "הכנסת אורחים", "בית תמחוי", תעשיית אריגים גדולה ועוד.

מעניין לראות את השינויים הלא כ"כ משמעותיים בנתונים הנ"ל בספר "שבחי אר"י" (לר' שלמה שלומיל מדרעזניץ, המכונה מיינשטרל, באסיליה שפ"ט (ה"א) וורשה – 1875). בעדותו של ר' שלמה שלומיל בן ר' חיים, העולה לצפת בחול המועד סוכות השס"ג 1603: " קרוב ל 300 רבנים גדולים כולם חסידים ואנשי מעשה, 18 ישיבות, 21 בתי כנסת ובית מדרש גדול ובתוכו, קרוב ל 400 ילדים ונערים אותם מלמדים חינם 20 מלמדים", ועוד. מכאן שצפת הייתה באותם ימים קהילה גדולה, מסודרת ומאורגנת למופת.

שקיעת צפת החלה בערך בשנת 1592, עם פטירת גדולי חכמיה, תלמידיהם של ר' שלמה אבסבאן, ר' משה אלשיך, ר' יצחק ארחא, ר' אלעזר אזכרי, רבי יעקב בירב (הראשון והשני),(ראה בספרו של פרופ' מאיר בניהו "משלוחיה של צפת בזמן שקיעתה") ועוד. ב- 1599 התגברו הבעיות המדיניות והכלכליות. העשירים ובעלי התעשייה עוזבים את צפת. החכמים שנותרו עוזבים לירושלים, לחברון ולחו"ל (כמו, לדוגמא, ממשפחתנו שעברו לברוסה, בטורקיה).

ב- 1602 כובש פ'חר אל דין השני, האמיר הדרוזי ששלט בלבנון, את הגליל והמרכז ומאז החלו הנגישות והעלילות על יהודי צפת. ב- 1604 נבזזים בתי היהודים ע"י הדרוזים ובשנים 8-1607 יוצאים שליחים רבים מצפת לקהילות הגולה לאיסוף כספים. (ראה רשימת תאריכים חשובים בצפת מאותה תקופה בנספח ג').

אם כן הרעב, שנבע בעיקרו מהתמוטטות תעשיית האריגים, שנות הבצורת והמסים הרבים, כמו גם הדיכוי, הרדיפות והפרעות ביהודי צפת, החישו את עזיבתה ע"י תושביה ואת ירידתה של צפת מגדולתה הרבה.

רשימת מקורות

  • מגאון, יהודי המזרח בא"י, חלק שני, עמ'- 475.
  • מספרו של יוסי שא-נס, רבני משפחת סאגיס - שא-נס, בצפת במאות ה- 16-17.
  • ר"י ורבלובסקי, ר' יוסף קארו בעל הלכה ומקובל, עמ'74.
  • משם הגדולים לחיד"א, במקומות רבים, בערכיהם ובערכי תלמידיהם.