לנין (בלארוס)

לנין (בבלארוסית: Ле́нін; בפולנית: Lenin, ב-1939: Sosnkowicze) היא עיירה במחוז הומל שבבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

היסטוריה

• היישוב נזכר מהמאה ה-16 ככפר בבעלות משפחת רדזיוויל.
• בחלוקת פולין השנייה בשנת 1795 נכלל היישוב בתחום האימפריה הרוסית. לאחר הסכם ריגה נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.

יהדות לנין

• בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-1,000 יהודים, כמחצית מתושביה, והתקיימו בה תנועות נוער ציוניות ובית ספר עברי. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.
• ב-18 ביולי, 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו גייסו את יהודיה לעבודות כפייה, תוך הטלת גזירות שונות עליהם, ובהן איסור הליכה על מדרכות, איסור קשר עם לא יהודים, חובת ענידת הטלאי צהוב והחרמת רכוש. מעת לעת הוצאו להורג יהודים מהעיירה שהואשמו בקומוניזם.
• במאי 1942 רוכזו כ-1,200 יהודי העיירה וכפרי הסביבה בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, ממנו שולחו חלקם למחנה העבודה בהנצביץ`.
• ב-14 באוגוסט 1942 החליטה מפקדת ה-ס.ס. של העיירה לדאוג ל"טיהור" האזור מיהודים, בתוך בית הכנסת ריכזו 1,200 יהודים וכעבור מספר שעות הובילו אותם לאחד היערות בסביבה ושם נהרגו ליד התעלות שהוכנו עבור הגוויות. רק 24 יהודים בני המקום ניצלו מאותה אקציה, כולם בעלי מקצועות שהיו חיוניים לגרמנים.
• ב-14 באוגוסט 1942 ברחו מספר יהודים ממחנה העבודה בהנצביץ` ביניהם משה נוביק שהיה חזן ושוחט של לנין ביחד עם שני בניו. היהודים שהצילחו לברוח, ברחו ליערות פולסיה והצטרפו לפלוגת הפרטיזנים, בניהם היה הסופר יחיאל גרנטשטיין.
• רק כמה עשרות יהודים נשארו בעיירה לצורך עבודות כפייה, אך גם הם הצליחו להימלט ממנה חודש לאחר מכן בסיוע פרטיזנים יהודים.

• אנדרטה לזכר יהודי לנין שנספו בשואה, בבית העלמין דרום (חולון - בת ים).

קישורים חיצוניים

• בויקיפדיה בעברית
• מדיה וקבצים בנושא לנין בוויקישיתוף