כשאנוב

כשאנוב (Chrzanów) (לעיתים כשנוב, חשאנוב) היא עיירה בדרום פולין. בשנת 2002 חיו בה 40,880 תושבים. החל מ-1999 היא שייכת למחוז פולין קטן (בפולנית: Małopolska).

בין מלחמות העולם חיו בעיירה כ-6,300 יהודים, רוב תושביה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה השתייכה כשאנוב לגליציה. בין יוני 1940 למרץ 1941 הועברו חלק מיהודי אושווינצ'ים לכשאנוב, בה הוקם גטו, כדי לפנות מקום להקמתו של מחנה אושוויץ.

יהודי כשאנוב

• היהודי הראשון בכשאנוב היה "יעקב מנהל בית-עבוט" (1590), ואחריו "מארק חלפן-כספים ובעל טחנת-קמח" (1619). {על פי רישומים עירוניים)
• יהודים החלו להגר לכשאנוב במאה ה-17 וה-18 בעיקר מאוסטריה ומגרמניה, תחילה בעשרות ואחר כך במאות. מהגרים אלו היו ברובם בעלי-מלאכה כגון אופים, חייטים, פרוונים, סנדלרים ואורגים, או עוסקים במקצועות-חופשיים כגון חלפנות, רפואה, מסחר וכדומה.
• בשנת 1745 הוקם בית הכנסת הראשון בכשאנוב. בשנת 1759 הוקם לרשות היהודים בית קברות על שטח מצטבר של 17,072 מ"ר אשר רכשה הקהילה. בשנת 1765 היו בכשאנוב 237 יהודים שהיוו אז כרבע מתושבי העיירה, ובשנת 1880 כבר היו בעיירה 7,023 תושבים, מתוכם 4,410 יהודים.
• במהלך שנות ה-80 של המאה ה-18 הוקמו גם בית-מרחץ עם "מקווה" ובית מטבחיים לבשר כשר.

את הקהילה היהודית ניהל בחסות קהילת קרקוב הרב שלמה בוכנר עד לפטירתו בשנת 1820. רק בשנת 1866 הפכה קהילת יהודי כשאנוב לקהילה עצמאית מבחינת ניהול כלכלי ומינוי נציגים ורבנים. העצמאות הביאה גם לחיכוכים פנימיים בין זרמים כמו חסידי צאנז לחסידי ראדומסק ובובוב ולרוב לא היה רב אחד המוסכם על כולם אלא "חצרות" נפרדות לכל זרם. בין הרבנים המפורסמים היה ר' מנדל האלברשטאם, צאצא שושלת האלברשטאם ובפרט מחסידות קשאנוב המקומית שכיהן כרב יחד משנת 1925 ועד חיסול הקהילה.

בסוף המאה ה-19 החלו להיפתח בכשאנוב חוגים ברוח הציונות: חוג "בני-ציון" בשנת 1893, "פועלי ציון" בשנת 1908, ארגון הנוער "יוגענד" בשנת 1912, ארגוני נשים בשנת 1912, "המפלגה היהודית הסוציאליסטית" ו"הבונד". במקביל התפתחו ארגונים מקצועיים וגופים חברתיים, סוציאליים, בריאותיים וחינוכיים.

בשנת 1898 כפריים מהסביבה התפרעו, פגעו ביהודים ובזזו את בתיהם; השריפה הגדולה בשנת 1901, שבה נפגעו מרבית הבתים בעיר.

מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) גרמה לפגיעה קשה בכלכלה המקומית, כולל סגירה או צמצום של מקומות עבודה, והשירותים הסוציאליים היהודיים פעלו למען היהודים וגייסו סיוע מקהילות קרקוב, קטוביץ ווינה.

לקראת סוף המלחמה עבר השלטון בכשאנוב מאוסטריה לפולין. המשטר היה לא יציב וב-5 בנובמבר, 1918 פרצו פרעות ביהודים בגיבוי השלטונות. שוב נבזזו בתים וחנויות, היו פצועים רבים וארבעה הרוגים, ויהודים רבים ברחו לערים סמוכות. מרבית הנמלטים אמנם שבו לעיר כאשר השלטון התייצב, אולם הם נותרו חסרי כל. בשנים שלאחר מכן אירעו מקרים נוספים של אנטישמיות ושל פרעות ביהודים, אך חיי השגרה לא נפגעו, ובמועצת העיר נותרה תמיד נציגות יהודית גדולה.

לאחר המלחמה נעזרו היהודים בארגון הג'וינט ודומיו כדי להתאושש אישית וכלכלית. תנועות שונות החלו בגיוס תומכים ובהפעלות חינוכיות ואחרות: "בני-ציון", "הציונים הכלליים", "הנוער-העברי", "פועלי ציון", "הבונד", "התאחדות", "גורדוניה", "בוסילה", "השומר הצעיר", "דרור", "החלוץ", "המזרחי", "השומר הדתי", "בית"ר", "ויצו", "הקומוניסטים-פ.פ.ס", "תרבות", "אוגניסקו", "שיר" ונוספים. במקביל החלה בכשאנוב התארגנות ציונית לעלייה לארץ ישראל, ביוזמת לייבל ציפר, מרדכי-שאול שווארצבארט ואחרים.

השואה

עם הכיבוש, הגרמנים נהגו ביד נוקשה ואכזרית.תבנית:הערה היהודים סבלו מחקירות, עינויים ורצח, והאוכלוסייה הפולנית המקומית עזרה לגרמנים בזיהוי ובהלשנות.

בתחילת ספטמבר 1939 נורה היהודי הראשון, כבד-שמיעה שלא ציית לגרמנים.

ב-8 בספטמבר 1939 נרצחו 30 יהודים שניסו לברוח מהעיירה.

ב-6 באוקטובר 1939 חנויות ובתים של יהודים נבזזו על ידי הצבא הגרמני. באותו חודש מינו הגרמנים את היודנראט שבראשו עמד יוסף אומלויף כדי שיגייס יהודים לעבודות-כפייה עבור הגרמנים. במקביל ריכז היודנראט פעילויות חינוך, בריאות, סעד ומזון עבור הקהילה. כדי למנוע משלוח של יהודים לעבודות כפייה בערים מרוחקות, יזם וניהל היודנראט מקומות-עבודה מקומיים ("שופים"), שעסקו בעיקר בתפירת מדים לצבא הגרמני.

ב־1940 ריכזו הגרמנים את היהודים באזור מוגבל ויצרו "גטו פתוח" שכלל את הרחובות הבאים: Berka Joselewicza, Świętokrzyska, Kadłubek, 29. Listopada, Krakowska, Garncarska, Luszowska, Balińska, Sienkiewicza. אל הגטו הובאו בהמשך גם כל יהודי העיר אושוויינצ'ים, אשר פונתה על ידי הגרמנים לטובת הקמת מחנה ההשמדה אושוויץ.

בנובמבר 1939 נדרשו יהודי כשאנוב לענוד סרט-זרוע ייחודי ובתיהם סומנו. בהמשך, מ־1 בספטמבר 1941 נדרשו היהודים להצמיד טלאי צהוב לחזם.

הגרמנים שלטו בעיר ביד רמה. פקידים גרמנים, אנשי משטרה וצבא, פלשו לדירות היהודים שהיו אמידים, שמות הרחובות הוסבו לגרמנית, ואף שם העיר הוחלף ל"קרנאו".

בשנת 1941 היו בכשאנוב כ־6,400 יהודים (כולל מיישובים סמוכים) שרוכזו בגטו-פתוח ויצרני.

ב-9 במאי 1941 החלו אקציות, מבצעי שילוח של גברים ובהמשך גם של נשים, למחנות-עבודה מרוחקים בהם שררו תנאי-מחיה איומים. בסוף אפריל 1942 הואשמו 7 יהודים בהברחת מזון ונתלו למוות בכיכר העיר, כל יהודי כשאנוב אולצו להיות נוכחים בהוצאה להורג (לאחר המלחמה הוקמה בעיר אנדרטה לזכרם, ונכון לאוקטובר 2018 ישנה תוכנית להריסתה ולהעברתה של האנדרטה לטובת פרויקט נדל"ן, כאשר ברקע נעשים מאמצים למנוע זאת).

ב־30 במאי 1942 נערכה סלקציה לכל היהודים וכ־3,000 קשישים, חולים, נשים וילדים נשלחו להמתה באושוויץ. גברים ונשים עם "אישור-עבודה" שוחררו לביתם בגטו.

כאמור, "אישור-מקום-עבודה" שימש כ"תעודת ביטוח". לימים התברר כי קצין גרמני בדרגת סגן-אלוף, מהנדס-בניין בשם הלמוט קלייניקה, שהיה אחראי על הקמת מחנות הכפייה והתשתיות סביב אושוויץ והתמקם בכשאנוב, חילץ יהודים ממשלוחי אקציות להשמדה ואף נהג להלין את עובדיו במחסניו על-מנת שלא יהיו בביתם בבוקר שבו תוכננה אקציה. יהודים רבים בכשאנוב היו עובדי-כפייה שלו, וחלקם ניצל בזכות כך. מוסד יד ושם הכיר בעדויות של הניצולים והעניק לו לאחר מותו בשנת 2018 אות חסיד אומות העולם.

ב־18 בפברואר 1943 הגטו רוקן, כ־500 גברים נשלחו למחנות-עבודה, ויתר יהודי כשאנוב נשלחו למוות באושוויץ.

בכשאנוב היה אחד מתת-מחנות הריכוז של אושוויץ. תת-מחנה זה הוקם על ידי היינריך ווינברגר.

לפי הערכות, נותרו בחיים מאות בודדות מיהודי כשאנוב, מרביתם ברחו לרוסיה ושרדו, ומיעוט שרד במחנות הנאציים. בין הניצולים: ילדה שהוחבאה בכנסייה, ניצלה ועלתה לישראל, וגבר שהוסתר אצל פולני תושב העיירה. מקצת מהניצולים חזרו לכשאנוב, אך משנוכחו כי בני-משפחתם אינם עוד וכי לביתם פלשו שכנים או כפריים-מהאזור, הם נדדו הלאה לערים גדולות, וחלקם עשה עלייה לארץ ישראל (פלשתינה באותם ימים). ב-1950 התגוררו בעיר פחות מ-50 יהודים.תבנית:הערה מאז, אין עוד יהודים בכשאנוב.

כשאנוב ומשפחות הניצולים

עם השנים התפתחו קשרים חיוביים בין ראשי-העיר ונציגי המוזיאון של כשאנוב, לבין ניצולים יהודים ובני משפחות של יהודים מכשאנוב. הם מקבלים מבקרים יהודים בסבר-פנים מכובד, מקיימים קשר קבוע עם הוועד של יוצאי-כשאנוב בישראל, ובנוסף עורכים טקסים מקומיים לציון אירועים הקשורים לקורות יהודי כשאנוב.

בית-הקברות היהודי בעיר שופץ, זאת ביוזמה, במימון ובגיוס תרומות של שמואל מנדלבאום, נינו של סיני קורץ, שהיה בזמנו חבר מועצת-העיר וממנהיגי הקהילה. טקס סיום השיפוצים נערך ב-7 באוגוסט 2007 ברוב עם. אסירים מכלא בטשביניה השכנה מועסקים בתחזוקה ובניקוי של בית הקברות, ולהם, כמו לתלמידי בתי-ספר מקומיים, נערכות הרצאות על קורות יהדות כשאנוב.

בפברואר 2018 השתתפו ראש-העיר ומנהל המוזיאון העירוני בטקס האזכרה השנתי שערכו "הכשאנובאים" במוזיאון לוחמי הגטאות, הם הביאו עמם חומר ארכיוני ונשאו מילים חמות על הקשר המחודש עם יהודי כשאנוב.

לקריאה נוספת

• מרדכי בוכנר,ספר כשאנוב (באנגלית)
• עלון כשאנוב, [ארגון יוצאי כשאנוב]. תל-אביב, 1971

קישורים חיצוניים

• בויקיפדיה בעברית
• באתר הארגון העולמי של יוצאי גזלמביה