בוצ'אץ'

בוצ'אץ' Buchach
מרכז בוצ'אץ' במרץ 1944 כפי שצולם מן האוויר ע"י הלופטוואפה ומראי מקום שנוספו על ידי Tom Weiss
שמות נוספים	Buczacz (פולנית) בעטשאָטש (יידיש)
מדינה	אוקראינה
קואורדינטות	'25°/'49°05
מפה באתר Mapquest
בוצ'אץ' בגשש העיירות (נדרשת הרשמה)
לחצו כאן לעזרה בהוספת התבנית

בוצ'אץ' היא עיר באוקראינה.

מקור השם

כנראה ששם העיר נגזר משם העץ בוק (כפי שדוכסות בוקובינה הסמוכה נקראת על שם אותו עץ).

גיאוגרפיה

עיירה בת 12,500 תושבים למרגלות הרי הקרפטים, על גדת נהר הסטריפה מיובליו של נהר הדנייסטר. בוצ'אץ' היא מרכז אדמיניסטרטיבי למחוז בוצ'אצ'קי שבנפת טרנופול ויושבת 55 ק"מ דרומית לטרנופול ו 135 ק"מ דרומית מזרחית מלבוב בירת גליציה בימי האוסטרים ובירת רוסיה האדומה בימי פולין שלפני החלוקה הראשונה (1772). בימי אוסטריה ופולין המחודשת שלאחר מלחמת העולם הראשונה היתה רחוקה 62 ק"מ מהגבול הרוסי שהיה ליהודי גליציה כמסך ברזל.

בוצ'אץ' היא עיר גשר טיפוסית, כלומר ישוב שהתפתח לעיר בזכות מיקומה על נהר במקום שנוח לחצותו בגשר. היא אחת מתריסר הערים והעיירות מטיפוס זה באיזור שמצפון לדנייסטר. במצבה הגיאוגרפי של בוצ'אץ' שישבה על הגדה המערבית של הסטריפה כמה יתרונות אסטרטגיים שסייעו לאורך ההיסטוריה להגנה מפני פולשים מדרום וממזרח החל בטטרים ובתורכים וגמור ברוסים בימי WW1. כששה ק"מ מזרחית לבוצ'אץ קו הגנה קדמי המקביל לסטריפה - ימות קטנות וביצות בהן זורם נהר אולחובייץ. בעיר גופה היתה מצודה (Zamek) ומצודה קטנה נוספת מצפון לעיר (Podzameczek).

היסטוריה

בוצ'אץ' נוסדה בסוף המאה ה-16, אולם בטרם היותה עיר הייתה אחד הכפרים הידועים במבצרו ובארמון שבו ועוד קודם לכן ישוב מהתקופה הניאוליתית - תקופת האבן המאוחרת. הכפר בוצ'אץ' נמנה עם אחוזותיה של משפחת האצילים הפולנית, בוצ'אצ'קי. הידיעות הראשונות על משפחת אצילים זו הן משנת 1260 ו-1379 והיא שבנתה לראשונה את הארמון והמבצר. יהודים היו בבוצ'אץ' עוד בהיותה אחוזה, ולאחר שהוכרזה לעיר גדל מספרם. בתעודות רשמיות נזכרת הקהילה היהודית משנת 1500 ואילך. בסקר בבית הקברות הישן (בבית הקברות החדש נקברו יהודים החל מסוף המאה ה-19, ראו פרויקט תעוד בית העלמין), של בוצ'אץ' שנערך בשנים האחרונות תועדו ארבע מצבות יהודיות משנת 1587. בספרו, יוון מצולה, מספר ר' נתן הנובר, עד הראייה למאורעות ת"ח ות"ט (1648 ו-1649), על מלחמות הקוזאקים, העות'מאנים, הוואלכים והטטרים באצולה ובכמורה הפולנית ושלוחיה, החוכרים היהודיים, על יהודים שנטלו חלק פעיל בהגנה ובקרב על ערים רבות בספר הפולני על גבול ערבות הפרא האוקראיניות וביניהן בוצ'אץ', בה לפעמים אף שרתו את התותחים.

בשנת 1672 הכתיב השולטן העותמני מוחמד ה-4 למלך פולין מיכאל וישניוביצקי, תחת התרזה הענקית שמאחורי הארמון בבוצ'אץ', תנאי כניעה מחפירים וחוזה שלום. פולין ויתרה לעותמנים על פודוליה והתחייבה לשלם מס שנתי. בוצ'אץ' נותרה בידיים עותומניות למשך 27 השנים הבאות עד שבחוזה קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 שבה לידיים פולניות.

בשנת 1699 אישרר המגנאט יאן פוטוצקי את זכויותיהם של היהודים תושבי בוצ'אץ', השווה אותם לאלו של הנוצרים ואף יצר הפלייה מתקנת לטובת היהודים. הם הורשו להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל מקצוע, להבחר למוסדותיה ומחוייבים להשתתף בהגנת העיר. בתי הדין העירוניים איבדו סמכותם לעסוק בעיניינים הקשורים ליהודים ואלה הועברו לשיפוטו של נציגו של פוטוצקי בעיר. היהודים אף זכו לפטור ממספר הטלים עקב הנזק הרב שנגרם להם בתקופות המלחמה עם הקוזקים, הטטרים והעותמנים.

ה'רטוש', בית העירייה הישן של בוצ'אץ', נבנה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-18 ומכונה 'בית המועצות' ביצירתו של ש"י עגנון.

בשנת 1772 סופחה גליציה להאימפריה האוסטרו-הונגרית, כתוצאה מחלוקתה הראשונה של פולין. עד לסוף מלחמת העולם הראשונה הייתה בוצ'אץ' חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית למעט השנים 1815-1809 בהם היתה תחת שלטון רוסי כפי שהיה מחוז טרנופול כולו, המחוז אליו השתייכה בוצ'אץ'.

בשבת חזון 1865 עלה באש מרכז העיר, תופעה שכיחה בערי גליציה הבנויות עץ. הקהילה היהודית שישבה במרכז העיר נפגעה קשות. דיווח עיתון המגיד: "300 בתים עלו באש וכאלף משפחות נותרו ללא קורת גג. 'בית הכנסת הגדול' 'בית המדרש הישן' ובתי מדרשיות נוספים על אוצרותיהם הספרותיים (כרכי תלמוד בבלי וירושלמי בהוצאות שונות, לצד ספרי מדרש , פירוש והלכה, לצד ספרי פילוסופיה מתקופת ספרד, ספרי דקדוד, תכונה והנדסה וכתבי יד ישנים וחדשים, שטרם ראו אור) נשרפו".

בין השנים 1907-1905 יצא לאור בסטניסלבוב ובבוצ'אץ' דער יודישע וועקער, כתב עת שבועי ביידיש בעריכתו של אליעזר רוקח כאשר ש"י צ'אצ'קס (לימים שמואל יוסף עגנון) שימש כסגן העורך.

להרף עין היסטורי (בין נובמבר 1918 ואמצע שנת 1919) הייתה בוצ'אץ' לחלק מהרפובליקה האוקראינית המערבית העצמאית, ישות מדינית אוקראינית קצרת הימים, במזרח גליציה, בוקובינה וטרנסקרפטיה.

בשנת 1919 עם תום המלחמה הרוסית אוקראינית בוצ'אץ' הייתה לחלק מן הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.

בשנת 1921 וכאחת מהתוצאות של הסכם ריגה שסיים את המלחמה הפולנית סובייטית, סופחו שטחי אוקראינה המערבית (ובכללם בוצ'אץ') לפולין. היה זה סוף גילגולה הראשון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה. על כוס התרעלה שעברה על יהודי בוצ'אץ' בשנים 1921-1914 והסתיימה רק בסוכות תרפ"א, כותב דוד חלפן הלוי בהקדמה לספרו "ספר ילקוט דוד".

1939-1921 בוצ'אץ' הייתה תחת שלטון פולין כחלק מגליציה המזרחית (אוקראינה המערבית).

בין ספטמבר 1939 ליולי 1941, בוצ'אץ' תחת שלטון סובייטי.

בין יולי 1941 ליולי 1944 שלטו הגרמנים בבוצ'אץ', להוציא 10 ימים במרץ 1944 עת הסובייטים חדרו לעיר.

1991-1944 בוצ'אץ' הייתה תחת שליטתה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה בגילגולה השני.

1991, עם התמוטטות ברית המועצות הייתה בוצ'אץ' לחלק מאוקראינה העצמאית.

השואה ומלחמת העולם השניה

השלטון הסובייטי בעיר (ספטמבר 1939 - יולי 1941)

כפועל יוצא מן הנספח הסודי בהסכם ריבנטרופ מולוטוב לחלוקתה של פולין בין הסובייטים לגרמנים, נכנסו הסובייטים לבוצ'אץ' ב-17 בספטמבר, 1939.

הדעה שנפוצה בקרב האוכלוסייה הכללית לפיה היו היהודים המסייעים הראשיים למנגנון הקומוניסטי במהלך הכיבוש הסובייטי בשטחי מזרח פולין בשנים 1939 – 1941 היה לה בסיס איתן גם במציאות הפוליטית בבוצ'אץ'. דוד (דוצ'ו) פרידלנדר, ויהודים קומוניסטים אחרים, חברי המפלגה הקומוניסטית הפולנית הפרו סובייטית (החוק הפולני אסר על פעילותה ורדף עד חורמה את פעיליה טרום המלחמה), התנדבו עם כניסת הסובייטים לבוצ'אץ' להצביע עבורם על גורמים אנטי סובייטים באוכלוסייה - לאומנים פולנים ואוקראינים, יהודים בעלי נטיות ציוניות, ובעלי הון ואחוזות - והללו הוגלו מזרחה, לסיביר. חלק ניכר מן המנגנון הסוביטי המקומי בבוצ'אץ', מן התחום הכלכלי ועד לרמת ראש העיר, נמסר לידי נאמני הקומוניסטים מקרב האוכלוסייה היהודית וכפועל יוצא פורקו המוסדות הנבחרים של הקהילה.

היוזמה והעסקים הפרטיים נוונו בהדרגה והוחלפו בשיטה הקואופרטיבית. מחד נסגרו בתי הספר היהודיים ("תלמוד התורה" ו"תרבות") ומאידך נפתח בית ספר ששפתו יידיש והוסרו מגבלות הנומרוס קלאוזוס שכפה השלטון הפולני על החינוך העל-יסודי. חופש הפולחן הדתי נשמר, אם כי הוטלו מיסים כבדים על מוסדות הדת.

ולמרות ההגלייה והתהפוכות הכלכליות והחברתיות הבטחון האישי היה בגדר הסביר ותקופת הכיבוש הסובייטי אופיינה בשקט יחסי לעומת הסערה שהתרגשה ממערב.

הגשר על נהר הסטריפה ומנהרת הרכבת - נקודת חיכוך אסטרטגית בין הסובייטים לגרמנים. הגבעה המיוערת מדרום לגשר היא גבעת ה'בשטס' ובחלקה הדרומי בית הקברות היהודי. בנסיגתם מזרחה ביולי 1941 החדירו הסובייטים קרון חומר נפץ למנהרה ופוצצו אותה. הגרמנים העבידו בפרך את היהודים במשך שנתיים בשיקום המנהרה ופוצצו אותה בנסיגתם מערבה בקיץ 1944.

ציון מקום בור הירי על גבעת הפדור שמעל בוצ'אץ' אל תוכו נפלו כ 400 קורבנות ה'רגיסטרציה השניה' באוגוסט 1941.

השלטון הגרמני בעיר (יולי 1941 - יולי 1944)

הגרמנים כבשו את העיר ב-5 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה שהיה הפרתו למעשה של הסכם ריבנטרופ מולוטוב. את זמן הדמדומים בין נסיגת הסובייטים לבין הקמתו של ה"סדר החדש" ההיטלראי ניצלו הכנופיות האוקראיניות הלאומיות למסע של רצח ושוד שקורבנותיו יהודים ברובם. באוגוסט 1941 הורו הגרמנים על הקמתה של מנהלת היהודים - היודנראט, הזרוע הביצועית שלו - המשטרה היהודית, ו"לשכת העבודה". כלפי הגרמנים היה היודנראט מחוייב לספק כח עבודה לעבודות שונות בעיר ובמחנות עבודה בסביבה. כן נדרש היודנראט לערוך קונטריבוציות - החרמות של כסף, מטלטלין ונכסי דלא ניידי מן האוכלוסייה היהודית לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. כלפי היהודים היה היודנראט מחוייב בפעולות של מנהלה עירונית על כל אגפיה. במהלך יולי אוגוסט נוספו לאוכלוסיית העיר אלפי פליטים, יהודים מהקרפאטרוס, ומניין היהודים בעיר צמח לכדי 15,000 נפש.

במהלך שהותם בעיר, זכו הפליטים למחסה, מזון וביגוד מן הקהילה, ביוזמת היודנראט. כעבור כחודשיים נאספו הפליטים על ידי המשטרה האוקראינית והוצאו אל מחוץ לעיר, יתכן והוטבעו במימי נהר הדנייסטר. בדצמבר 1941 נלקחו צעירים יהודיים למחנות עבודה בסביבות טרנופול כדוגמת בורקי ווילקי. קבוצת בנות נשלחה למחנה יאגלניצה.

בבוצ'אץ' לא הוקם גטו במתווה הידוע של סגירת קטע עיר בין חומות וגדרות אלא התפרסם צו (בסוף 1942) שאסר על המצאותם של יהודים דרומית לרחוב קוליובה והרחובות הממשיכים אותו עד לגשר השחור המוביל מזרחה. אלפים מבני הקהילה היהודית נרצחו בין השנים 1941 ו-1943 במהלך שתי רגיסטרציות וחמש אקציות שהסתיימו בירי בחוצות העיר, ירי לבורות על גבעת הפֶדוֹר, ובשני משלוחים למחנה ההשמדה בלז'ץ. ביולי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין. ב-26 במרץ 1944 הצליחו הסובייטים להבקיע את הקווים הגרמניים וכבשו מידיהם את העיר. לא חלפו עשרה ימים והסובייטים איבדו אחיזתם בעיר כפועל יוצא מלחץ גרמני להחלץ מן הכיתור הסובייטי. העיר נותרה בשליטה גרמנית 4 חודשים נוספים עד לשחרור הסופי ביולי 1944.

במרץ, עם הכניסה הראשונה של הסובייטים, יצאו מן הבונקרים ושאר מקומות המסתור בעיר בין 800 ל-1000 יהודים ששרדו, במידה רבה, הודות לקבוצות ההתנגדות שפעלו בעיר וסביבתה. הגרמנים, עם כניסתם המחודשת לעיר ולמרות מצבם הנואש בחזית קילומטרים ספורים מן העיר, המשיכו בחשיפת מקומות המסתור של היהודים וחיסולם כך שביום השחרור הסופי ביולי 1944 התברר ששרדו רק כמה עשרות יהודים. לאחר תום המלחמה בוצע בעיר טיהור אתני כנגד הפולנים.

בית העלמין

• רשימת מצבות מבית העלמין היהודי בבוצ'אץ', כמו גם הפניה לתמונות מתוך אתר ה-JewishGen

עליות בני בוצ'אץ' לארץ ישראל

חלוצים בני בוצ'אץ' נמנו על אנשי העלייה המכונה 'השניה' וביניהם פריץ ומוירר חברי ה'קואופרציה' במרחביה, פרי מיזמו של הסוציולוג הנודע הפרופ' פרנץ אופנהיימר ובהנהלת האגרונום שלמה דיק אף הוא בן בוצ'אץ'.

קבוצת ה"תחייה"

חתימתו של אחד מבני לוביאניקר, (לימים עיברתו ל"לבון"), בתפקידו כראש אגודת "צעירי ציון" בקופיצ'ינצה, על תשובה לפניתו של מזכיר חלוצי השומרים בבוצ'אץ', זאב איסרזון, לקבלת עבודה בחקלאות, אוגוסט 1919.

הועידה הארצית של 'השומר הצעיר' באביב 1920 בלבוב הולידה זרם עלייה גדול של מאות חלוצים וביניהם קבוצת ה"תחיה" של בני בוצ'אץ'. ב 9.6.1920 החפו ליפו על סיפון ה"איביצה" חברים בקבוצת ה"תחייה" בראשותו של זאב און (איסרזון, ממקימי קיבוץ תל יוסף) ובהם יונה בודינגר (ילידת צ'ורטקוב ולימים אשתו של און), יוסף הלד, חנה שופלר ושמואל הלר ששם נפשו בכפו ב"ליל השימורים", הלילה בו סולק מאיר יערי מקרב אנשי ה'שומר הצעיר' במחנה 'גדוד שומריה'. קבוצת 'השומר הצעיר' מבוצ'אץ' נוסדה בשלהי 1918 ע"י צעירים בני 18 בתקווה לעלייה מהירה לארץ ישראל. הקבוצה הכשירה עצמה בעבודות החקלאות (ראו מסמך מצורף משמאל), תחילה על-ידי נטיעת גן ירק בגנו של יהודי ציוני בשם וויסר בבוצ'אץ' עצמה ומאוחר יותר בגן הירק של החלוץ השומרי בעיר צ'ורטקוב כ 30 ק"מ מבוצ'אץ'. ביולי 1920 הקבוצה של און נאלצה להבריח את הגבול הפולני צ'כי לאחר שהמשטרה הפולנית גילתה ברשותם ספרות אסורה בנושאים סוציאליסטיים וכן על מנת להמנע מחובת ההתגייסות לצבא הפולני. לאחר שהסתתרו שבועות מספר בפרסבורג הסלובקית (ברטיסלבה של היום) ונעזרו בקהילה היהודית המקומית, הועברו לוינה לשם סידור ניירות העלייה.
בארץ הצטרפה הקבוצה לגדוד שומריה בהנהגתם של אבא חושי ומרדכי שנהבי, סללו את כביש חיפה-ג'דה, פרקו פחם בנמל חיפה ועסקו בעבודות ציבוריות נוספות. חברי הקבוצה ובהם צבי נוימן, שמואל הירשהורן, (נפל במלחמת השחרור בקרב על רמת יוחנן), יהושע הניג (קיבוץ גן שמואל) ויעקב בלויקופף נמנו על מקימי קיבוץ בית אלפא, חלקם עברו בעקבות הפילוג (1940) לקיבוץ רמת יוחנן ומילאו תפקידים בכירים במשק ובחברה של היישוב ומדינת ישראל. כמה מחברי "התחייה" שלא נתערו בא"י (זליג אנדרמן, נויברגר, סגל, סאמט, נירנברג) חזרו לבוצ'אץ'. חלק מהחוזרים שנתפס לרוח השמאל האנטי ציוני הוציא את דיבת הארץ למרחוק ונדרשה עבודה חינוכית רבה כדי למנוע מגל עכור זה מלעכב התארגנויות ציוניות נוספות בבוצ'אץ'.

מבכירי בניה של בוצ'אץ'

• יעקב פרנק, (1791-1726), משיח שקר. נחשב כאחד מממשיכי דרכו של שבתי צבי, וייסד את כת הפרנקיסטים.
• שמואל יוסף עגנון, חתן פרס נובל, מגדולי הסופרים בעברית, כתב רבות אודות העיירה היהודית בדמות בוצ'אץ', עיירת הולדתו.
• שמעון ויזנטל, (2005-1908) צייד נאצים.
• עמנואל רינגלבלום, (1944-1900) היסטוריון, מראשי המחתרת בגטו ורשה. עמד בראש מפעל התעוד והמחקר בגטו - ארכיון "עונג שבת".
• דוד צבי (היינריך) מילר (1912-1846), פרופסור מן המניין באוניברסיטת וינה לאפיגראפיה (פענוח כתובות עתיקות) שמית, העמיק חקר בלשונות קדם.
• וולף פוהורילה (1900-1818), ראש עדת ישורון -המתנגדים לתנועת החסידים- בבוצ'אץ' וחוקר בעל שם בתחום האגדה במחצית השנייה של המאה ה-19.
• רבי אברהם דוד ואהרמן מבוטשאטש (תקל"א 1771 - תר"א 1841), הראב"ד, מכונה הבוטשאטשובר או בעל האשל אברהם - בוטשאטש, רב חסידי ופוסק אחרון. אב"ד בוצ'אץ' אחרי מות חמיו צבי הירש קרא בעל 'נטע שעשועים'. יש סברה שסבתו (אם אמו) של יגאל אלון, לאה שוורץ, היא נכדת הראב"ד.
• דוד און (איסרזון) (1979-1900), איש העלייה השלישית, מראשי גדוד שומריה, מראשי גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור, מהוגי ומקימי תנובה, מזכיר מפא"י (1948-1945). עמד בראש 'חברת העובדים' של ההסתדרות.
• סלומון (שלמה) דיק, (1944-1884), אגרונום, תלמידו וידידו של הסוציולוג פרנץ אופנהיימר הוגה רעיון הקואופרציה במרחביה, שדיק היה מנהל המשק החקלאי שלה בשנים 1914-1911. היה חבר בועדה שבחנה בשנת 1937 את התכנותה של תוכנית מדגסקר באחד מגלגוליה המוקדמים, עבור הממשלה הפולנית.

• יוסף טישלר, (בוצ'אץ' 1971-1887 ישראל), אינג'ינר, ציוני וקנאי לשפה העברית, אדריכל ומתכנן ערים, יזם וקבלן, מתכנן שכונות בתל אביב - יפו (שכונת פקידי אפ"ק, נווה שאנן ו"המרכז המסחרי"), מתכנן המושבה החקלאית בני ברק, מתכנן ובונה בסגנון הבאוהאוס את שכונת בניני טישלר בבני ברק. ממקימי "החוג לרפורמה התיישבותית" שרעיונותיה לתכנון אזורי ולהיררכיה יישובית היוו הבסיס הרעיוני לתוכנית 'אריה שרון', התוכנית הארצית הראשונה למדינת ישראל.

חסידי אומות העולם

• סטיפן ואנה צ'ייקובסקי

• משפחת ברן

• Manko Swierszczak

רשימת מקורות

• ספר בוטשאטש: מצבת זכרון לקהילה קדושה, בעריכת ישראל כהן. תל אביב, 1956. (קישור לצילום מלא של הספר - בקישורים חיצוניים)

• פנקס הקהילות פולין, כרך שני, גאליציה המזרחית, הוצאת יד-ושם, תש"ם.

• קהילת בוצ'אץ', מאת שושנה שילוני. ירושלים, משרד החנוך והתרבות, 1970.

• משפחה ועיר בפריחתן ובחורבנן, מרדכי הלפרין, הוצאת טרקלין, 2003.

• בוצ'אץ' וקרמניץ - שתי עיירות בתקופת השואה, יהודה באואר, בתוך יד ושם קובץ מחקרים ל"ג, ירושלים, תשס"ה.

• Buczacz origins: An account of the Jewish community of Buczacz / by Martin Rudner. Ottawa, 1993.

• Versteinertes Herz: ein Juedisches Ueberlebensschiksal aus Buczacz-Polen unter dem Naziregime und in Israel 1936 bis 2004 / by Moshe Schwarz, Konstanz, 2005

• לב מאובן: הישרדות יהודים מבוצ'אץ' בפולין תחת השלטון הנאצי ובישראל 1936-2004, משה שוורץ, קונסטנץ, 2005.

לאיתור הספר בספריות העולם וישראל הקש לתיבה שבקישור את מספר ה ISBN הבא: 3896499742.

• עדותו של משה (מוניו) ויזינגר בת 240 העמודים בשפה הפולנית שמורה בארכיון של יד ושם, חטיבה 0.3, תיק 3799.

• מאגר רשימות מתקופת השואה, יד ושם.

קישורים חיצוניים (מקורות)

חותמת הקהילה היהודית של בוצ'אץ' בשנות ה-20 של המאה ה-20

• עמוד הבית של בוצ'אץ' באתר ה - JewishGen, אתר הגג של הגנאלוגיה היהודית באינטרנט.
• בוצ'אץ' - דף העיירה באתר ה - JRI-Poland
• אתר קהילת יוצאי בוצ'אץ' בישראל, כולל בתוכו את ספר בוצ'אץ' בעברית ובאנגלית וכן סיפורים של יוצאי בוצ'אץ' ותיעוד אחר
• ספר בוטשאטש בספריה הציבורית בניו יורק (צילום של הספר המקורי בעברית).
• פרויקט תיעוד בית העלמין - שלב א'. שלב ב' של צילום, פענוח ותרגום לאנגלית של כל 1800 המצבות בבית העלמין ה'חדש' הושלם אף הוא, ויתקוון לפרויקט הJOWBR, (הפרויקט העולמי לתעוד בתי קברות יהודיים), של הJewishGen בקרוב. הפרויקט, כולל כל הצילומים, ביוזמתו, וניהולו הארגוני והטכני של תום וייס.
• ספר הטלפונים של בוצ'אץ' לשנת 1912. מתוך ספר הטלפונים של גליציה. הורד תוסף לכשתתבקש, לחץ על Browse publication, ונווט לעמוד 149.
• ב 1926 Polish to US Declaration of Friendship ניתן לצפות בחתימות חברי מועצת העיר ותלמידי הגימנסיה של בוצ'אץ'.

1. לדף החתימה של חברי מועצת העיר הקש כאן. ניתן להתמקד במקטע של הצילום להעצמת החדות.
2. לרשימה השמית של חברי המועצה הקש כאן. הכנס את הערך 2 לתיבה הימנית והערך 255 לתיבה המרכזית. בתיבה השמאלית הקש Enter.

1. לדף החתימה של תלמידי הגימנסיה הקש כאן. ניתן להתמקד במקטע של הצילום להעצמת החדות.
2. לרשימה השמית של תלמידי הגימנסיה הקש כאן. הכנס את הערך 8 לתיבה הימנית והערך 425 לתיבה המרכזית. בתיבה השמאלית הקש Enter.

• 'דפי זהב' - מדריך העסקים של בוצ'אץ' לשנת 1929. עמודים 1648-1649 במדריך העסקים של פולין. כדי לנווט לעמוד 1649 החלף את הספרה 8 (בשורת הכתובת) בספרה 9.
• יהודים מבוצ'אץ' בעלי מניה באוצר התיישבות היהודים, חברת האם של בנק אנגלו פלשתינה, קודמו של בנק לאומי, נוסדה ב 1899 ע"י הרצל במטרה לשמש מכשיר פיננסי של התנועה הציונית.
• בני בוצ'אץ' שהעידו במסגרת פרוייקט התעוד החזותי של סטיבן ספילברג.
• 11 קבוצות של רשומות חיים, קהל, הגירה, רכוש, חינוך ושואה אודות אנשיה של בוצ'אץ' שרדו בארכיונים בפולין ואוקראינה. לזיהוי הרשומות ומיקום הארכיונים השונים כנסו לאתרה של מרים ויינר Roots to Roots Foundation והקלידו בתיבה - Buchach.

• בוצ'אץ'

• אתר(י) זיכרון לקהילה, הנמצאים בישראל, ראה: http://www.isragen.org.il/siteFiles/1/473/5806.asp