הצגת המקור של הדף "בדחן"

'''בַּדְחָן''' הוא כינוי ושם תואר למי ששימשו כמנחים היתוליים בטקסים יהודיים, חגים וימי מועד אחרים. הבדחנים היו מעין אמנים נודדים, שהיו נוסעים מעיירה לעיירה ומכפר לכפר, מקהילים את הקהל ומשעשעים אותו בדברי בדיחה, בחרוזים ובשירים, הטפות מוסר היתוליות ועוד.

אמנות הבדחן, יותר מאמנויות אחרות, כמעט וכלתה עם השמדת יהדות מזרח אירופה בשואה, ולא התאוששה לאחריה.

==מעמד הבדחן==
הבדחנים הראשונים נזכרו כבר בסוף [[ימי הביניים]], ב[[המאה ה-13|מאה השלוש עשרה]] וב-[[המאה ה-14|הארבע עשרה]]. דמות הבדחן התפתחה בהשפעת דמות ה[[ליצן]] (או [[ליצן חצר]]) ה[[אירופה|אירופית]], כמקבילה יהודית לה.

מעמד הבדחן הלך והתפתח ב[[יהדות מזרח אירופה|קהילות ישראל במזרח אירופה]], והוא קנה לו כלים אמנותיים מגוונים, דקלום ו[[מחזה|הצגה]], [[אלתור]], וזימרה ועוד. בתחילה, כונו הבדחנים 'לצים' או 'גחכנים', אולם בהמשך, בעקבות השיפור במעמדם, כונו בדחנים. בנוסף, נדרשה מהם שליטה מופלאה ב[[טקסט]]ים ה[[ארון הספרים היהודי|יהודיים]] על כל צורותיהם. במאתיים השנים האחרונות שלפני השמדת [[יהדות מזרח אירופה]], הפכו הבדחנים למנחים ולמנהלי ה[[טקס]]ים היהודיים; [[חופה|חופות]] ולידות, [[ברית מילה|בריתות]] ו[[פדיון הבן|פדיונות]], טקסי חג ה[[פורים]] ועוד, נוהלו על ידי הבדחנים, בלווית [[תזמורת]] [[כליזמר (נגן)|כליזמרים]] או בשירה עצמית.

ברוב המקרים היו הבדחנים אנשים [[עוני|עניים]] ופשוטים, ועל פי רוב כדי למצוא פרנסה הם נאלצו לנדוד מ[[עיר]] לעיר כדי למצוא את פרנסתם. למרות זאת, היו גם בדחנים בעלי מעמד ועשירים. לעיתים נודו הבדחנים על ידי [[רב]]ני ונכבדי הקהילה, וזאת משתי סיבות עקריות: בשל עוניים של רוב הבדחנים, הנכבדים היו מושא לעגם וצחוקם; וכמו כן היו רבנים שהתנגדו לשימוש ה[[הומור]]יסטי שעשו לעיתים הבדחנים בפסוקי [[תורה]] או [[גמרא]].

==בדחנים ידועים==
הבדחן היהודי המפורסם ביותר היה "[[הרשל'ה]] מאוסטרופולי", ובדחן ידוע נוסף הוא [[מוטקה חב"ד]].

[[אליקום צונזר]] (צונזער; [[1835]]–[[1913]]), יליד [[וילנה]], נחשב לגדול הבדחנים של [[המאה ה-19]] וראשית [[המאה ה-20]], והוא מאפיין את דמות הבדחן במיטבה. צונזר חיבר עשרות שירים בחרוזים והתאים להם [[לחן|לחנים]] משלו, שהיה מאלתר לפי טעם הקהל ודרישתו. בעת שמשוררי [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]] הראשונים שקדו על [[שירה עברית]] [[משקל (שירה)|שקולה]], מנויה וחרוזה, שורר אליקום צונזר את שיריו בלשון [[יידיש]] עממית. שלושה דורות של יהודים שרו את שיריו, פיזמו את [[פזמון|פזמוניו]] והתענגו על הלחנים שלו.

אליקום צונזר השכיל לשלב בפזמוני הבדחנות שלו [[משל]]ים עממיים, [[מוסר השכל]] חכם ו[[ביקורת חברתית]] נוקבת. כל החברה היהודית, מכל המעמדות, נהתה אחר יצירתו העממית. והמשורר [[איציק מאנגר]] הגדירו כ"הבדחן הגדול, עתרת-תפארת של כל החתונות, מטיף המוסר הגדול וחורז החרוזים הנפלא אשר לעמך ישראל".

בתרבויות שונות מקובלים דמויות בדיוניות של בדחנים ששימשו ב[[סיפור עם|סיפורי עם]] בלבד, כמו [[ג'וחא]] ב[[ארצות ערב]] ו[[ואן דר מרווה]] בהולנד.

==ראו גם==
*[[גראמער]]
*[[בעלי מלאכה בעיירה היהודית]]

==קישורים חיצוניים==
*[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%93%D7%97%D7%9F בוויקיפדיה - בדחן]

{{ויקיפדיה}}
[[קטגוריה:ערכים]]
[[קטגוריה:יהודים לפי מקצוע]]
[[קטגוריה:בעלי מקצוע]]
[[קטגוריה:בעלי מקצוע בעיירה היהודית]]
[[קטגוריה:העיירה היהודית]]
[[קטגוריה:הומור יהודי]]
[[קטגוריה:פולקלור יהודי]]
[[קטגוריה:דמויות בפולקלור היהודי]]