אדם הראשון

אדם הראשון - כשמו כן הוא, האדם הראשון בהיסטוריה.

ע"פ המסופר בתחלת התורה, האדם נברא ביום השישי לבריאת העולם (לאחר בריאת כל בעלי החיים) ע"י הקב"ה בעצמו, וכן הוא עצמו קראו "אָדָם" על שם שיצרו מן עפר האדמה.

כבר באותו היום אמר הקב"ה "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". מכיון שלא נמצאה שום התאמה בשבילו על פני כל כדור הארץ, הפיל עליו הקב"ה תרדמה ולקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה אישה בשבילו.

לאחר שהביא הקב"ה את האישה אל האדם, התבטא אדם הראשון ואמר "זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת". בהמשך קרא אדם את שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי.

בנם הראשון של אדם וחוה, היה קין. נקרא כך ע"י אימו, שאמרה "קניתי איש את השם". אחריו ילדה את בנם השני הבל. לימים, נרצח הבל ע"י קין אחיו הבכור, בעקבות קנאתו בו אחר שהקב"ה שעה אל מנחת הבל בלבד. קין נענש וגרשו הקב"ה לחיות בנדודים כל ימי חייו.

בנם השלישי של אדם וחוה נולד כשהיה אדם בן 130 שנה, וקראתו חוה "שת", כי אמרה "שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל, כי הרגו קין".

משפחתו

אשתו: חוה

בניו: קין, הבל, ושת.

נכדיו: חנוך, ואנוש.

סדר שנות חייו

כשהיה בגיל 130 הוליד את בנו שת, כשהיה בגיל 235 נולד נכדו אנוש, בגיל 325 נולד נינו קינן, בגיל 395 נולד בן נינו מהללאל, בגיל 460 נולד נכד נינו ירד, בגיל 622 נולד נין נינו חנוך, בגיל 687 נולד בן נין נינו מתושלח, בגיל 874 נולד נכד נין נינו למך, ובגיל 930 נפטר. נח, שהיה הנין של נין נינו, נולד 126 שנים לאחר פטירתו.

מיקומו בסדר הדורות (בן אחר בן מאדם הראשון עד תובל קין)

אדם, קין, חנוך, עירד, מחוייאל, מתושאל, למך, תובל קין.

מיקומו בסדר הדורות (בן אחר בן מאדם הראשון עד אבי שבט יהודה)

אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח, שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אברהם, יצחק, יעקב, יהודה.

מדברי חז"ל

עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו (לפני הקב"ה), שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול.

שבעה קפלו את כל העולם כולו. מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני, ועדיין קיים.

הקשר בין סיפור הבריאה לארץ ישראל

על הפסוק הראשון בתורה מעתיק רש"י את המדרש הבא: אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ-הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם. שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם לכם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו, וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

הרמב"ן בפירושו על התורה שואל על המדרש הנ"ל, ומתמיה: צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל.

ועונה הרמב"ן ששאלת המדרש באה מפני שמעשה בראשית סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו, לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והספור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם וענשם, וספור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים, וכל שכן ספור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול, ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבעל פה.

ועל זה עונה רבי יצחק במדרש הנ"ל, ומסביר את הטעם לזה, כי התחילה התורה בבראשית ברא אלהים וספור כל ענין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו, וכל שת תחת רגליו, וגן עדן שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם, ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו. וזרעם, חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם. אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם, וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כענין שכתוב וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם, וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ. כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם.

ומביא הרמב"ן ראיה לביאורו ממדרש רבה, שאמרו שם: רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, מה טעם גילה להם הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני, מפני שבע אומות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם הלא אומה של בזיזות אתם, וישראל משיבין להם: ואתם, הלא בזוזה היא בידכם, הלא כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא הוא, כשרצה נתנו לכם, כשרצה נטלו מכם ונתנו לנו. הדא הוא דכתיב: לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם. כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את בראשית.